יָוָן. סַנְטוֹרִינִי. אוֹיַה. הֵלֵנָה שוכבת על הכיסא הנוח שנמצא במרפסת דירת הַקַּיִט הלבנה שלה שבנויה ממש בקצה ההר השחור, ומתצפתת על הים שנראה כמו אגם טורקיז גדול. מצד אחד היא מרגישה שְׁלֵוָה כשרוח הים הנעימה מלטפת את פניה המבריקות, אך מן הצד השני היא אינה מצליחה לשכוח. היא מנסה להרגיע את כל הרוחות. היא עוצמת את עיניה ומנסה להתנתק מן המחשבות והזיכרונות. עליונית המשי הלבנה והכמעט שקופה שלגופה מתעופפת ברוח שמעבירה בגופה החשוף צמרמורות. הרוח הזו חושפת את תחתוני המשי המבריקים שעל גופה הסקסי והמושלם. הלנה היא אישה יפהפייה, היא שייכת לקטלוג האופנה היוונית המיתולוגית. עיניים כחולות וגדולות לה, ושיער ארוך בלונדיני וטבעי. כזו יפה היא. יופי של פעם, יופי עם טעם. נדמה שהיא תֵּכֶף נרדמת. זאת בטח התשישות שפתאום הופיעה כתוצאה ממנת היתר של המחשבות. המחשבות מפוצלות. חלקן טובות וחלקן מן הסוג שהיא תעדיף לשכוח. הלנה מנסה להתמקד במחשבות שעושות לה טוב כעת, כדי שתוכל לנצח את אלו הרעות, וגם, מפני ש... היא מעט חרמנית. זה כבר חודש שגוף זר לא נגע בה, והלנה פשוט נזכרת. הזיכרון הזה גורם לה לחייך בעיניים עצומות. היא מלקקת את שפתיה הבשרניות מרוב חרמנות, כאילו שמישהו עושה זאת במקומה. היא מחייכת ושולחת יד מלטפת אל בטנה השטוחה שמנצלת טיפות של שמש אחרונות לפני קיצו של הקיץ. היא עושה זאת באצבעותיה הארוכות והעדינות. נוגעת ומצמררת, מצטמררת ונזכרת... ואת שפתיה היא נושכת. על מה היא בדיוק חושבת? הלנה נהנית מן ההרגשה המלטפת הזו, וזה בסדר, מותר לה, מפני שלפעמים... אם את רוצה שמשהו יבוצע כמו שצריך... כדאי שתעשי זאת בעצמך, וכך היא עושה...